בנה של לודמילה. נולד ביום י"ט באב תשמ"ט, (20.8.1989) בברית המועצות. אח בכור לאווה.
עלה ארצה עם אימו ואחותו כאשר היה בן שלוש.
יבגני היה ילד רגיש וטוב לב. הוא התגורר בבאר שבע והתחנך בבתי ספר בעיר. חבריו סיפרו שהיה חכם מאוד, ג'נטלמן וחבר אמיתי, שאומנם נראה קשוח מבחוץ אך מבפנים היה לו לב רך ואוהב. בשנותיו בתיכון בגר והפך לנער בעל אופי עצמאי וחזק פיזית ומנטלית, סיים את לימודי התיכון בהצלחה ושאף להתגייס לחיל קרבי, אחד מהחלומות הגדולים ביותר שלו היה להתגייס לשייטת 13.
ב-2008 התגייס לצבא ושירת בחיל האוויר כחמש מטוסי קרב. בזמן שירותו הכיר אנשים חדשים ונפתח מבחינה חברתית. חבר ששירת איתו סיפר: "בתקופת השרות להקה מחו"ל הגיעה לארץ והחלפתי אותו בתורנות כלשהי כדי שיצא להופעה. לאחר כשנה הגיעה להקה אחרת מחו"ל לארץ ואז הוא החליף אותי בתורנות כדי שאני אצא... אני מניח שזה משהו שכולם הרגישו, שכיף להיות איתו".
בנוסף לרכישת חברים חדשים ולהגנה על המולדת, נחשף בתקופת הצבא לכל הקשור בכושר ואורח חיים בריא, הקפיד להתעורר בכל יום לפני עלות השמש כדי לרוץ ולהתאמן וכעבור זמן קצר הצליח לסחוף אחריו חברים נוספים לאימונים.
כשהשתחרר מהצבא החליט יבגני להתמקצע בתחום, פנה ללימודי אימון כושר ומיד בסיום הקורס החל לעסוק בתחום. יבגני לקח על עצמו שליחות לעזור לאנשים אשר מתקשים לשמור על אורח חיים בריא באופן עצמאי והיה עבורם מאמן, מנטור שגרם לכל מתאמניו להאמין שהם מסוגלים לעשות הכול אם רק רוצים מספיק. היה חרוץ ומקצועי ונהנה לאמן אחרים ולהביא אותם להצלחות, פיזיות נפשיות ורגשיות. מרבית מתאמניו העידו כי הפכו לחברים טובים שלו, שמרו על קשר הדוק גם אחרי סיום תקופת האימון יחד.
לאחר שהתמקצע בתחום הכושר החליט להעמיק בנושאי הבריאות ולמד לימודי רפואה משלימה במכללת "רידמן" בבאר שבע, בה למד רבות על דרכי הרפואה האלטרנטיבית, נטורופתיה, עיסוי, רוקחות פרחי באך, אירידיולוגיה ועוד. כמי שעסק בכושר גופני שנים רבות, דגל באורח חיים בריא ובכל עת רצה לרכוש ידע נוסף בתחום הבריאות, החל ללמוד בנוסף גם בחוג לתזונה ב"מכללה האקדמית אשקלון".
כאדם שאפתן, חזק, חסון וכעבור שנים של צבירת ידע ולמידה, עבודה ועזרה לאחר בתחומי הבריאות החליט יבגני לתת מעצמו עוד לטובת הזולת וביולי 2020 התגייס למערך הכיבוי וההצלה והחל לעבוד בתחנות אשכול, אופקים ונתיבות כלוחם אש, בדרגת רב-כבאי. יבגני החל בזרוע המבצעית של מערך הכבאות, התקדם והתפתח ועבר במסגרת העבודה הכשרות נוספות: קורס חובש מבצעי וקורס חובש רפואת חירום מבצעית, ובין דבר לדבר גם הצליח להתנדב במד"א דרך מערך הכבאות. הוא אהב את העבודה והרגיש בה סיפוק רב, ראה בתפקיד שלו שליחות עצומה של הצלת חיי אדם ולקח את תפקידו ברצינות רבה, ותכנן להתקדם לתפקיד בסיכון גבוה הרבה יותר, ביחידת חילוץ.
כעבור תקופה הכיר את רותם, חברתו. השניים עברו להתגורר יחד בקיבוץ ארז, שבצפון-מערב הנגב, בין אשקלון לשדרות. יבגני היה אדם משפחתי מאוד.
במהלך השנים הצטרף לקבוצת רוכבי אופני שטח הגרים ביישובי שער הנגב והעוטף. יבגני נהנה מאוד מהרכיבה, התמקצע בתחום, השתתף באימונים ובתחרויות השונות, ולאט לאט הכיר את קבוצת הרוכבים לעומק.
מאפריל 2023, במשך כחצי שנה, השקיע מאמץ מיוחד באימונים לקראת תחרות "אפיק ישראל", תחרות בת ארבעה ימים שהייתה אמורה להתקיים בקיבוץ בארי באוקטובר 2023. לפני התחרות הם חולקו לצוותים ובחודש יולי 2023 יבגני צוּות לחברו, מקסים. אשר יחד הם חוו חוויות בשבילי האופניים, שיתפו זה את זה בחייהם, ובשעות הפנאי אף יצאו לבלות יחד.
בבוקר יום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (7.10.2023), סיים יבגני משמרת לילה בתחנת הכיבוי ויצא ברכבו, שעליו העמיס את האופניים, לכיוון קיבוץ בארי. הוא קבע להיפגש עם חברו מקסים לסינגל (אימון רכיבה על אופני הרים) בקיבוץ בארי.
באותו בוקר, בשעה שש וחצי פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
במהלך ירי הרקטות, יבגני שינה את כיוון הנסיעה כדי לחזור לביתו בקיבוץ ארז. לאחר שהבין שיש חדירת מחבלים, הספיק להתקשר למקסים חברו כדי להזהיר אותו. החברים ענו לו שכבר ירו לעברם ושייזהר. זמן קצר לאחר השיחה הזאת הגיע לאזור שדרות ושם נרצח על ידי מחבלים.
סמל יבגני גלסקי נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023) והוא בן שלושים וארבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש בבאר שבע. הותיר אחריו אם ואחות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "אומץ לב היא התכונה החשובה ביותר למי שמחפש את שפת העולם", כדרך להנציח את האומץ הבלתי רגיל ודרך החיים שבה דגל.
אחותו, אווה כתבה: "יבגני, לוחם אש אמיץ, איש הרים ורכיבות אופניים, הרפתקן, צנוע ומלא בנתינה אינסופית, היית לנו קרן שמש וילד נצחי. תודה שלימדת אותנו להישאר תמיד בתנועה".
מקסים, חברו לרכיבה, כתב: "כשאומרים שיש מזל בחיים יבגני הוא הדוגמה לכך. כשלושה חודשים לפני תחרות 'אפיק ישראל 2023' השותף שלי נפצע והייתי חייב למצוא לו מחליף. בשביל לסיים תחרות כזו מה שבאמת קובע זה החיבור בין הרוכבים ולא הכושר או היכולת. מזלי היה שבזמן כזה הצלחתי להכיר את יבגני, ומשני אנשים זרים לחלוטין, ליצור חיבור אמיתי. כי אם כואב לו - כואב גם לך, אם קשה לו - קשה גם לך, אם מצחיק לך - מצחיק גם לו. אז תודה לך יבגני שזכיתי להכיר אח תאום לתקופה כזו קצרה ולגלות כמה נשמה הייתה לך כדי לתת הכול למען השותפות הזו".
חברו יונתן כתב: "סמל יבגני גלסקי, או כמו שהיינו קוראים לך בשכונה, ג'ניה. גדלנו ביחד. היינו החברים הכי טובים כל הילדות... תמיד אזכור אותך, אחי... היום נפלת למען המולדת. יהי זכרך ברוך".
חברה כתבה: "תפסת בלב שלי מקום מאוד גדול, מהרגע שהכרנו ועד לאינסוף ומעבר לו. החומוס, שירי הרוק ברכב על פול ווליום, הציניות, החיוך, הלב הטוב שלך, החוכמה שבך. בכל מקום שבו היית עשית רק טוב. היית אור גדול עבור רבים אחרים וגם בשבילי, בתקופות חשוכות יותר ופחות".
באוקטובר 2024 נערך אירוע לזכרם של יבגני ושל עשרת רוכבי האופניים הנוספים שנרצחו באוקטובר 2023. באירוע השתתפו מאות רוכבים ובני משפחות הנרצחים. מסלול הרכיבה התפרש לאורך כביש 232 בין השדות הפסטורליים של עוטף עזה, בעקבות המסלול שעשו חבריהם.
חברה באירוע אמרה בטקס הזיכרון בכניסה לקיבוץ בארי: "כל צעד, כל מילה, כל תנועה ואנרגיה טובה, כל מאמץ, כל טיפת זיעה וכל חיוך של ניצחון ספורטיבי ואישי, הם הם התשובה לטרור. זהו ניצחון הרוח והתקווה אל מול הרוע, הכאב והעצב העצום שאנחנו חווים בכל יום כבר כמעט שנה".
חבריו לרכיבה של יבגני ממשיכים ברכיבות לזכרו ולזכר כל הרוכבים שנרצחו, נזכרים ומשבחים את האדם שהיה, את הצחוק והעוצמה שלו ובכך מנציחים אותו בדרכם. חבריו לעבודה ולאומץ עושים רבות להנציחו גם הם ולא שוכחים את האדם שהיה עבור כל אחד מהם באופן אישי.
"לא פשוט להנציח 34 שנים בכמה עמודים" כתבו בני המשפחה, "אבל יש משפט שאומר כי כל עוד מישהו זוכר אותך ומספר עליך משמע עודך חי. לכן אם רק אדם אחד יוכל לקרוא את סיפור חייו, ולספר עליו לאדם אחר, כך נשמור על להבתו דולקת בליבנו לעד".